עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אמן, כותב ויוצר.
מאמין שלחיים יש תנועה משלהם ואנחנו רק צופים ללא יכולת שליטה.
על זה בדיוק אני בא לכתוב! על המקומות שאני בהם ועל הסיטואציות המתרחשות סביב.
עולם כמנהגו נוהג והדבר הכי טוב שנוכל לעשות זה לצעוק שאט גאן!
הצטרפו אליי אל המסע.
נאור.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מאיפה אתה? אמסטרדם Day 2
07/12/2018 21:46
Naor Lavi
טיול, ישראל, אירופה, אמסטרדם, פוליטיקה

בוקר טוב אמסטרדם, יש לך ריח של פנקייקס ומריחואנה.

היום אני מתכנן לטייל רגלית בשני פארקים מחוץ לאמסטרדם ולחזור הישר במעלה נהר אמסטל לצפות בעילית האירופאית משתזפת על רפסודות מהודרות וחיים בסרט שהם יודעים לעשות מנגל אמיתי עם גחלים.

כשאני פותח את הדלת לחצות את המסדרון למטבח שמולי אני רואה ארגזים בכל מקום לאורך המסדרון. אני מנסה להחריש את קיומי בעודי מחפש בארונות המטבח דרך לצרוך את הקפה הראשון של הבוקר.

עכשיו לך תבין את שיטת הקופסאות בהולנד, לך תדע מה אתה מחפש זה לא שמישהו מחזיק שם קפה שחור או נמס עלית בארון אבל ציפיתי לפחות לאיזה מגורען.

למטבח נכנס אל נורדי ומצד שני אלים נורדים יש פה כמו זבל ואני מסביר לו שאני רוצה להכין קפה.

מתוך קופסת קרטון הוא שלף שקית נייר בצורת דיסקית מלאה בקפה והסביר לי איך להשתמש במכונה שעל השיש.

"פשוט גאוני! תודה לך."
"אין על מה, תרגיש פה בנוח אני החבר של הבחורה שגרה פה. אני מצטער על הבלאגן אנחנו פשוט עוברים דירה" אני מסתכל על השרירים שלו, מסתכל על הארגזים שבמסדרון ומבין את תפקידו בכוח.
המאפרה שעל שולחן האוכל במטבח מבהירה לי את חוקי הבית ואני מתחיל לתכנן במפות את המסלול שלי ומתעדכן.

באמת אין יותר מידי מה לתאר את הפארקים המדהימים שמלאים בירוק, עצים אגמים ומלא אוויר צח. מזג האוויר היה מושלם ונע קיץ צורב לחורף בתנועה שעשתה טוב לאיש החורף שאני. הסתבר לי שאמסטרדם זה לא רק וויד ומסיבות.

לאחר תשע שעות חזרתי לאותו מטבח.

התגאיתי שכבר ידעתי לתפעל את מכונת הקפה והתיישבתי עם מאג ענקית בשולחן האוכל.

בזמן שאני בוהה בחלל שמולי ואמור להתפעל מהסגנון האירופאי הארכיטקטורה הישנה וההיסטוריה, הציניקן הישראלי שבי התחיל ללחוש "וואלה קצת מזכיר את המטבח של סבתא שלי".

אל המטבח נכנס יצור קסום וקצת מיוזע לבושה בסרבל ואז הצלחתי לחבר בין הנסיכה שעמדה מולי לבין האל הנורדי שהכרתי בבוקר.

נראית מקסימום 23 לומדת רפואת שיניים.

היא מתיישבת בכסא בצד השני של השולחן ומניחה את רגליה על הכסא שמולה. מנוחת הלוחמת.

"מאיפה אתה?"

"ישראל"

"תל אביב?" היא שואלת והעיניים שלה נפקחות.

"יס. תל אביב." מחייך שהיא זיהתה משהו בהתלהבות.

"אני כל כך רוצה ללכת לשם. כאילו, לפעמים עברתי בשדה התעופה"

אני רוצה להסביר לה את המרחק בין נתב"ג לתל אביב אבל מוותר.

"מאיפה את במקור?"

"אני פרסיה"

שניה, חשבתי שפרסים יש רק אצלינו ואני לא יכול מלהתאפק מלתקוע בה מבט של - בת של מי את?

"איפה נולדת?"

"בהולנד. אמא שלי עברה להולנד בזמן ההיריון שלי ואבא נשאר באירן. פעם בשנה אני טסה לבקר אותו שם למרות שאני לא אוהבת להגיע לשם אבל חייבת כי אין לי אפשרות אחרת לראות אותו"

"איך בעצם את מגיעה מנתב"ג לאירן דרך טורקיה או ירדן?"

"לא. זו טיסה ישירה מתל אביב לאירן"

היא מדליקה סיגריה אני מסתכל על האוברול הירוק שלה של הקיץ והיא אולי בלונד אבל העור הזה משתזף כמו אחת משלנו. הבחורה הזו נולדה לתל אביב לא לטהרן.

"ברגע שתנחתי שם הם רק יכסו אותך. אני בטוח שלא פשוט להיות שם אישה."

"ממש לא פשוט! אבל אני חייבת כי אני מתגעגעת אליו." שיט דרכתי על נושא רגיש

"תל אביב תפורה עלייך אבל מה הסיכוי שיכניסו אותך לישראל?" כפרוני אצלינו את לא נחשבת פרסיה את אירנית.

"עכשיו יש באירן הפגנות ולא בטוח לנסוע אבל אנשים מדברים שיפילו שם את המשטר אבל אני לא מאמינה לזה. בסוף  פשוט ירו שם בכל מי שמתנגד לשלטון." הדוגמאות שמרחפות באותו זמן בחדר מסבירות לנו כמה שהיא צודקת.

"את יודעת לפעמים זה קשה להיות חלק מנושא גדול כזה שכל העולם מדבר עליו ואף אחד מהם לא מבין בכלל איך זה לחיות את זה ועוד במיוחד שלכל אחד יש דעה על כל מיני נושאים שאין להם בהם מושג."

"אתה לא מבין כמה." היא פורצת בבכי וגם אני לא ממש יכול להישאר אדיש כשאני מבין שברגע שהיא שמעה שאני ישראלי היא פנתה אליי על מנת לקבל נחמה. העולם הזה יכול להיות יותר מוזר? פרסיה-אירנית וישראלי יושבים באותו חדר ושנינו מרגישים באותו צד כלואים באותה סיטואציה בלתי אפשרית ומביעים סימפטיה אחד לשני.

היא מסתכלת מסביב לעבר הארגזים ומבינה כמה עבודה עוד יש לה לפניה, בזמן שאני חושב לעצמי מה דפוק בי שגרמתי לבן אדם לבכות חצי שעה אחרי שהיכרתי אותו?

היא מכבה את הסיגריה במאפרה המשותפת וקמה לצאת מהמטבח כדי להמשיך את מעבר הדירה.

"חכי רגע, באמת יש טיסות ישירות שיוצאות מישראל לאירן? וואלה?"

0 תגובות
אמסטרדם - Day 1
07/12/2018 14:00
Naor Lavi
טיול, ישראל, אירופה, אמסטרדם, פוליטיקה

אמרו לכם שאם תקחו טיסה ב6 בבוקר יהיה לכם אחלה ספתח באמסטרדם? בולשיט!

אתם תהיו ערים כל הלילה כדי להגיע עירניים לבורדינג, תימעכו במטוס, תגיעו ב11:00 ותקבלו את החדר שלכם ב13:00 כשאתם במצב צבירה של פיתה וזה במקרה הטוב.

תשמעו לי, קחו טיסת צהריים, תישנו טוב בלילה וגם יש מצב שתפלו להתעפצות קלה במטוס שתשאיר אתכם עירניים לכל היום. בקיץ השמש מאירה שם עד 23:00 אז לא משנה מתי תבואו תרגישו שלפניכם עוד יש יום ארוך.

הגלגלים של המזוודה שלי הרעישו את תקתוקם על הלבנים של המדרכה במרכז העיר ואחרי שקיבלתי את המפתחות בחנות קרפים משמינה, שלאחר מכן הסתבר נמצאת ממש מתחת לחלון החדר בדירה שלקחתי והולכת להעיר אותי כל בוקר עם חשק למאנצ', התחלתי לחשב איך אני עולה עם המזוודה שלי את גרם המדרגות התלול והצר מבלי לשבור את המפרקת. זהו, אני בבית! לא שלי, אבל בבית של מישהו ואני לבד באמסטרדם בלי נפש חיה דוברת עברית אז החלטתי להתחיל את החופשה שלי עם מנוחה. אחרת למה לקחתי חופש? אחרי שנחתי והטענתי מצברים אנוכי, הסלולרי והסוללה הניידת יצאתי לדדות במרכז העיר. כיכר רמברנדט

הגעתי לכיכר רמברנדט, חודש יולי באמסטרדם, שיאו של המונדיאל וכל הברים באזור והרחובות מלאים באנשים.

מרחוק צדו את עיניי שלושה דגלי פלסטין תלויים גבוה מעל דוכן שעליו ועל הרצפה סביבו מתנוססים בגאון שלטי החרמה נגד ישראל (BDS) בהולנדית ובאנגלית. לצד הדוכן עמד גבר לא צעיר שנראה ששכח לשים קרם הגנה ואולי גם פספס כמה מקלחות בחייו ומוכן להסביר כל אחד שעובר לידו מה הסחורה שהוא מוכר להם.

הייתי מרותק והתקרבתי לעבר הדוכן מתוך סקרנות, כל הזמן מספרים בחדשות על הBDS ועכשיו אחת ולתמיד יש לי את ההזדמנות לראות את זה. קצת חששתי איך אני אגיב והאם אני אותקף? הרי אני האויב והשלטים האלה הם נגדי ונגד המדינה בה אני חי. אני אומר לכם את האמת, הדיון המתמשך של ימניים VS. שמאלניים כבר מעייף אותי הרבה זמן אז למה לא לדבר רגע אחד על העולם VS. ישראל?

אני ניגש אל הדוכן ומתחיל להביט ולחקור מקרוב את הכרזות לצערי לא הכרתי את השפה ההולנדית והשלטים באנגלית מאוד עזרו לי להבין את המסרים האנטי ישראלים והשקריים.

"שלום" הוא אומר לי והג'רמופוב הפנימי שלי אומר לי לתפוס מרחק. "מה זה?" אני שואל אותו.

"אני מוחה נגד הפשעים ישראל מבצעת נגד הפלסטינים. צריך להחרים אותם כי היא מבצעת בהם רצח עם שיטתי ואכזר. ישראל היא מדינה פושעת המקיימת אפרטהייד." הוא מדקלם.

"אתה יודע שיש גם אנשים שמתו ונפגעו ועדיין נפגעים בצד הישראלי נכון?" אני מנסה להבין כמה הוא מבין באמת את המצב. "לא נכון. הישראלים מוגנים ורוצחים." הוא בוחן אותי מקרוב "אתה מכיר את ישראל?"

"כן. אני ישראלי." העיניים שלו נפקחות ונראה שהוא מעט נרתע. המטרה שלי זה לדבר ולהבין מה הוא רוצה ומה המסר שלו ולא להפחיד אותו אז אני ישר מגיב שאני מבין שהנוכחות שלו יכולה להעלות ויכוח אבל זו לא המטרה שלי. אני מעוניין באמת לשמוע מה יש לו לומר ונגד מה בדיוק הוא מוחה. "אתה מוביל את השיחה ואני רק שואל שאלות כדי להבין. מוסכם?" אני נותן לו את רשות הדיבור והובלת השיח.

"ישראל היא מדינה פושעת שצריך להחרים אותה, היא סוגרת את הפלסטינים יורה בכולם והורגת אותם."

וואו! כמה רחוק מהמציאות אפשר ללכת? כן אפשר לדבר על זכויות אדם, על עזרה לצד הפלסטיני שזקוק לתמיכה במחיה, תרופות חשמל ומים אבל הBDS משקר לעולם שישראל מבצעת כנגד העם הפלסטיני כיתת יורים מאורגנת ושיטתית.

"היית פעם בישראל?" אני שומר על קור רוח.

"לא. נראה לי שאני גם לא יכול כי אני BDS"

"פגשת פעם ישראלי או פלסטיני שסיפרו לך על הקשיים שהם חווים?" "אתה מבין שיש גורמים חמושים בעזה המשתמשים באוכלוסיה אזרחית כמגן? אתה מבין שהאזרחים של שני הצדדים הם השבויים האמיתיים של כל הסיטואציה?"

"לא. אבל קראתי את הספר הזה" הוא אומר בנחרצות ומצביע על הפוסטר שמפרסם את הספר שהוא התנ"ך של דעותיו.

אני מסתכל על הפוסטר השכוב על הרצפה, על הספר מצולמות פניו הרציניות של הסופר עם החזות המאוד אירופאית-ארית שלו.  
"שניה, תן לי להבין, אז בעצם מעולם לא פגשת אף ישראלי או פלסטיני, מעולם לא ביקרת בישראל או ברשות הפלסטינית, מעולם לא חיית את חייך תחת אש, לא חקרת את הנושא המורכב הזה בשום דרך אבל החלטת להקים פה דוכן כי סתם קראת איזה ספר אחד?"

אני מסתכל עליו, מחכה לתשובה בזמן שהעיניים שלו מביטות בי ומתרחבות כמבטו של עגל "לא מדבר טוב אנגלית, רק הולנדית" הוא נרתע. מהר מאוד הוא מפנה לי את הגב ומנסה להימנע מכל מגע וקשר עין.

ואני נותרתי רק עם שאלה אחרונה שלא קיבלתי עליה מענה "אם אתה לא יודע אנגלית טוב, אז מי שלח אותך לכן ומי כתב את הפוסטרים האלה?"

בימים שלאחר מכן חזרתי אל הכיכר כדי לחפש אותו כשאני חמוש בשאלות נוספות אבל הוא לא היה שם. שמחתי.

כיכר דאם

המשכתי ללכת לכיוון כיכר דאם, הכיכר המרכזית והשמחה של העיר מלאה ביונים ובהמולה של תיירים מכל העולם.

היונים היו די דומות לאלה של כיכר רבין רק פחות עצלניות ומידי פעם עושות מטסי ראווה כדי שיהיה מה להעלות לאינסטגרם.

מיצגים אנושיים של כל מיני דמויות מעולם הפנטזיה והמד"ב עמדו שם מחכים למטבע ותמונה בתמורה. אבל מה לעשות? מבחינתי המוזיקה תמיד מנצחת.

הזמר (ואני מסתכן בלומר קוריאני ואין לי מושג אם צפון או דרום. מה שבטוח נ"צ דרום מזרח אסיה) עומד עם גיטרה על הבמה ומתחיל לשיר. לצידו תלויים בגאון דגלים עם התמונות של גנדי ונלסון מנדלה כשמעליו שלט "חוגגים את השלום".

וואלה, כזה כבר הרבה זמן לא היה לנו בכיכר רבין. מסביב הוקמו דוכנים של פעילים המקדמים את השיח לשלום ומבצעים פעולות הסברה. לצד הדוכנים עמדו יריעות קנבס מתוחות על מסגרת ברזל שעליהן כתוב "השאירו כאן את המסר שלכם לשלום"

ביקשתי טוש מאחד הפעילים וכתבתי את המסר שלי ולרגע קטן התרגשתי.

כמה זה שונה מכל החוויה שחוויתי לפני כמה רגעים של פעיל המקדם מסר של שנאת האחר והבורות לעומת מה שקורה כאן. העיניים שלי נמלאו בתקווה.

העין השלישית, הישראלית, דווקא חשבה שזה מאוד נאיבי.

1 תגובות